מה הייתה הטעות של קרח? | פרשת קרח תשפו | דבר תורה על פי חסידות חבד
פרשת קרח עוסקת באחת הפרשיות הכואבות ביותר בתורה – מחלוקתו של קרח ועדתו על משה רבנו ואהרן הכהן. לכאורה, טענתו של קרח נשמעת צודקת: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים". אם כל עם ישראל קדושים, מדוע משה ואהרן הם המנהיגים?
אולם תורת החסידות מסבירה שעיקר טעותו של קרח לא הייתה בהכרה שכל יהודי קדוש, אלא בכך שלא הבין שלכל יהודי יש שליחות ותפקיד ייחודי משלו.
כשם שבגוף האדם יש ראש, לב, ידיים ורגליים – וכל איבר חשוב ונחוץ – כך גם בעם ישראל. כולם קדושים, אך לא כולם ממלאים את אותו התפקיד. הראש אינו טוב יותר מהרגל, והרגל אינה פחותה מהראש; לכל אחד יש שליחות אלוקית מיוחדת.
הרבי מליובאוויטש מסביר שקרח רצה לבטל את ההבדלים בין התפקידים השונים בעם ישראל. הוא חשב שאחדות פירושה שכולם צריכים להיות אותו דבר. אך האמת היא שאחדות אמיתית נוצרת דווקא כאשר כל אחד ממלא את תפקידו הייחודי ומכבד את תפקידו של האחר.
זו גם הוראה חשובה לחיי המשפחה והחינוך. פעמים רבות אדם משווה את עצמו לאחרים: למה לאחר יש כישרונות שאין לי? למה הילד שלי אינו כמו ילד אחר? למה המשפחה שלי שונה ממשפחות אחרות?
פרשת קרח מלמדת אותנו שהקדוש ברוך הוא לא ברא שני אנשים זהים. לכל אחד כוחות, כישרונות ושליחות משלו. כאשר אדם מתמקד בתפקיד שה' נתן לו, במקום לקנא בתפקידו של הזולת, הוא מגלה את מעלתו האמיתית.
בסיום הפרשה אנו קוראים על מטה אהרן שפרח והוציא שקדים. דווקא מקל יבש, שנראה חסר חיים, הפך לסמל של צמיחה וברכה. בכך רמז הקדוש ברוך הוא שכל מי שמקבל את שליחותו בענווה ובנאמנות, יזכה לראות פירות וברכה בחייו.
לקראת שבת פרשת קרח נקבל על עצמנו לחזק את האחדות האמיתית – לא אחדות של טשטוש ההבדלים, אלא אחדות של כבוד הדדי. נזכור שכל יהודי הוא חלק יקר ובלתי נפרד מהעם כולו, ודווקא כאשר כל אחד ממלא את שליחותו המיוחדת, מתגלה השלמות של עם ישראל.
שבת שלום ומבורך!
